עופר בר יהודה

החברה של היום סוגדת לאגו. כל מי שהוא "מישהו" מציג את עצמו בצורה הכי אגוצנטרית. זה נכון לגבי אייקוני מדיה חברתית כפי שזה נכון לגבי כוכבי ספורט, כוכבי פופ, פוליטיקאים ואפילו אילי כסף. עם זאת, חברה שסוגדת לאנוכיות מערערת את עצם המשמעות של המונח "חברה". כדי שחברה תתקיים, עליה להתמקד בחברתי ולא בפרט. אם הוא יתמקד באחרון, הוא יתפורר, וזה מה שאנו רואים ברחבי העולם כיום.

באחת ממסגרות ההתנדבות שבהן אני פעיל פגשתי את מתנדב, עופר בר יהודה, שמו. העמקתי איתו בנושאי השיחה בתחומי ערבות הדדית, הקרבה למען האחר, למען רעיון. רגע לפני שנפרדנו מסר לי בר יהודה את פרטיו להמשך שמירה על קשר (אגב- זה חשבון הפייסבוק שלו) , ואני המשכתי לגלגל ולעבד את הגיגיי בנושא משמעות הערבות ההדדית ולהעלות את אלה על הכתב:

יחסים חברתיים יכולים להתקיים רק כאשר כל הצדדים מכירים בכך שיש להם תועלת הדדית זה מזה שהם לא יכולים להשיג בעצמם. התועלת חייבת להיות גדולה מספיק כדי שיוותרו על חלק מעצמאותם בתמורה לתגמולים גדולים יותר, כגון סיכויי הישרדות גדולים יותר, גידול ילדים טוב יותר או שגשוג כלכלי מוצק.

מסיבה זו, חברה שאיליה הם אלו התורמים ללכידות החברה מחזקת את עצמה ואת רווחת חבריה. לעומת זאת, חברה המעריצה אנשים שמתמקדים בעצמם ולעתים קרובות פועלים בניגוד לאינטרסים של החברה, מושכת את השטיח מתחת לעצמה. חברה כזו תקרוס במוקדם או במאוחר מאחר והיא לא תעמוד בדרישה הבסיסית ביותר של חברה: אחריות הדדית.

ברגע שקבוצת אנשים ביססה רמה בסיסית של אחריות הדדית, היא יכולה להתחיל לבנות מבנים מורכבים יותר כמו שבטים, ערים ואומות. ככל שרמת האחריות ההדדית בחברה גבוהה יותר, כך היא יכולה לצמוח ולהתרחב.

אף על פי כן, זהו אתגר לשמור על אחריות הדדית מכיוון שהאגואיזם האנושי אינו סטטי, אלא מתפתח כל הזמן. לכן, טיפוח אחריות הדדית חייב להיות משימה מתמדת לחברה. אחרת, הוא יתמוטט. מאחר שהזנחנו זאת כבר עשורים רבים, אנו עדים לדרגה הולכת וגוברת של התפוררות ופירוק בחברה.

האנושות הגיעה לצומת דרכים: היא יכולה להמשיך ולהימנע מטיפוח אחריות הדדית כדי להתעלות מעל האגו ההולך וגדל, או שהיא יכולה לחזור לטפח אותו עד שהוא יתחזק מרמת האגואיזם הנוכחית. אם היא תבחר באחרונה, היא תשיג רמה כזו של לכידות שאנשים יפסיקו להרגיש נפרדים זה מזה. הם יגיעו לרמה חדשה של קרבה, כאילו היו בלתי נפרדים בליבם, בנפשם.

ברגע שהם מגיעים לרמה הזו, המאבקים בין האנשים שאנו רואים היום יהפכו למאבקים פנימיים, שבהם אנשים מתמודדים עם האגואיזם שלהם, שמפריד אותם מהחברה. אנשים ישיגו רמה שונה לחלוטין של תפיסה; הם יחוו אחדות ברמות שמעולם לא חשבו שקיימות.

לכאן מוביל המאבק הנוכחי בין אגואיזם לאחריות הדדית, והוא יסתיים באחת משתי דרכים: אחדות או מלחמה.